<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ג</h1>
<h2>דף יז.</h2>
מנה לי בידך וכפר ונשבע ואחר כך באו עדים חייב לשלם והרמב"ם ז"ל כתב הרי זה משלם וחשוד על השבועה וכתב רב אלפס וכן שאר פסקנים ואפילו בא עד אחד וחייבו שבועת התורה ונשבע ובא עד אחר מצטרף וחייב לשלם קמא היכא דאיכא דררא דממונא כגון מנה לי בידך אמר ליה הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך שידוע הוא שהיה אצלו ממון אבל הוא טוען פרעתי משתבע היכ' דליכא דררא דממונא כגון מנה לי בידך אמר לו לא היו דברים מעולם לא משתבע ומשמתינן ליה אם לא יודה האמת ואין מוחין בדיינין משביעין מציעא הוחזק כפרן באותה תביעה שכנגדו נוטל בלא שבועה מציעא כגון מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידין אותו שיש לו וחזר ואמר פרעתי שכנגדו נוטל בלא שבועה הוחזק כפרן צריך שיכפור בבית דין וחוץ לבית דין לא הוחזק כפרן והעדים מעידין אותו שיש לו כי על פיו לא הוחזק כפרן מציעא שבועות אבל אם אמר לא לויתי והביא עדים שלוה ופרע הוחזק כפרן וכל האומ' לא לויתי כאומר לא פרעתי. הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו וכפר שאינו כתב ידו והוחזק כתב ידו בבית דין או באו עדים שהוא כתב ידו הוחזק כפרן.
<h2>דף לד:</h2>
מי שאומר לחבירו על תביעה שתובעו בפני בי' דין השבע וטול נשבע אינו יכול לחזו' בו וכן מוכח בשבועות ואם לא רצה לישבע פוטרים אותו מיד במשנה ונראה דפוטרים אותו מיד ואינו יכול לחזור בו מאחר שהיה בבית דין. ויש מחלקת אם אחר שיצא מבית דין אם יכול לחזור בו ורבינו תם פירש כי יוכל לחזור בו ואפילו שיצא מבית דין ורש"י פירש כי אפילו לא נשבע אין יכול לחזור בו מאחר שהיה בבית דין ויצא מבית דין בלא חזרה הוי כגמר דין וכן נראה דעת רב אלפס ואין בין רש"י ורב אלפס חילוק זולתי לפי' רש"י יכול לחזור בו כל זמן שלא יצא מבית דין ולפי' רב אלפס אינו יכול לחזור בו אפילו לא יצא מבית דין מאחר שאמרו לו ב"ד השבע כמו שאמרת הוי גמר דין ומ"מ נראה שאם אמר כן חוץ לבית דין שיכול לחזור בו אבל אם נשבע אינו יכול לחזור בו אפי' אמר כן חוץ לב"ד מאחר שנשבע. וכן מי שנתחייב שבועה לחבירו ואמר לו דור לי בחיי ראשך ונשבע אינו יכול לחזור בו בין נשבע ונוטל בין נשבע ונפטר אבל קוד' שנשבע יכול לחזור בו לפירו' רבינו תם וכן מי שהפך שבועה לחבירו קוד' שנשבע יכול לחזור בו ואפילו בפני בית דין ואם הוא דבר שאם לא ישבע יהיה פטור חבירו ואמר איני נשבע פוטרין חבירו מיד ומאחר שיצאו מבית דין אינו יכול לחזור בו ולומר איני רוצה לישבע בתרא ונראה דאפילו לאותן שכתבו בדור לי בחיי ראשך שיכול לחזו' בו כל זמן שלא נדר בהשבע וטול אינו יכול לחזור אפילו לא נשבע מאחר שהיה בפני בית דין לא הוי מילת' יתירתא וכן נראה עקר וכן כתב הרמב"ן שנראה הגרסא מוגהת מכתיבת רב אלפסי נשבע ואינו יכול לחזור בו מציעא. מנה לי בידך ואמר לו הן פי' שאומר כך בפני עדים ואמר להם את' עדי למחר אמר לו נתתיו לך פטור משבועת התורה וחייב שבוע' הסת ואם אמר אין לך בידי חייב ופרש"י כגון שאמר לא היו דברים מעולם כגון שפירש ואמר אין לך בידי מעולם ויש עדים הוחזק כפר' פרעתיך מתרץ דבוריה ואינו סותר דבריו הראשונים כל הנשבעין ונוטלין משביעין אותן כעין של תורה בנקיטת חפץ שבועות הר"י כתב דאם תפסו נוטלין בלא שבועה אבל הגאונים כתבו דכל תופס משכון צריך שבועה.
<h2>דף צח.</h2>
שבועה שאינו יכול לישבע משלם כגון חמשים ידענא וחמשים לא ידענא לא נאמר זה אלא כשמחוייב שבועה על עיקר טענתו אבל על הגלגול שמגלגל עליו אם אמר בו נתבע כך כלומר שטוען שמא במה שמגלגל עליו לא נאמר בו מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע וכן ביתומים כגון מנה לי ביד אביך והוא אומר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא ולמטה תמצאנו ח"ד ובדיני יתומים מציעא שבועות.
